שרתים וירטואליים, קונטיינרז, והאבולוציה (הלא מושלמת) של הענן

מאת ירון אבודגה *

כמו בתהליכי טרנספורמציה רבים, המעבר של ארגוני תקשורת ורשתות ארגוניות לענן לא מתבצע באופן מלא. אם נקשיב רק למה שמדברים בעיתונות ובכנסים המקצועיים, הרי שכולנו נמצאים על דרך חלקה ואבולוציה מהירה אל עבר האופק האידאלי: אפליקציות מבוססות ענן, תשתיות וירטואליות ופריסות ללא שרתים. אולם במציאות זה לא ממש כך: כוחות אחרים פועלים בסביבתנו, הגורמים לפגמים ביקום המעונן העתידי שלנו.

באופן עקרוני, האידאל של micro-services שירותי-מיקרו הרצים על קונטיינרים Containers הוא אכן נכון; פיצול אפליקציות למרכיבים קטנים ועצמאיים, מאפשר לצוותי הפיתוח לשנות או לשדרג רק את המרכיב הנחוץ, ללא צורך בפריסה מחודשת של האפליקציה בשלמותה. מצד שני, ישנן אפליקציות וירטואליות יחסית יציבות שאינן מצריכות כזו רמה של גמישות, בעוד אחרות יכולות ליהנות מאד משדרוג לסביבה מבוססת קונטיינרז.

אם נסרוק ברחבי העולם המורכב של רשתות תקשורת, נגלה וריאציות שונות על הנושא הזה – הצורך להתקדם מול הצורך להמשיך להריץ רשתות יציבות ובטוחות. עבור מנהלי תשתיות ענן, רשת היברידית או מעורבת (המשלבת גם שרתים וירטואליים וגם קונטיינרז), עלולה להישמע ככאב ראש רציני, הדורש מספר מערכות ניהול, הכשרה נוספת וצוות מבצעי רחב יותר – אבל זה לא חייב להיות כך.

  • הכותב הינו מנהל תחום תשתית הענן של נוקיה העולמית
  • למידע נוסף לחצ/י כאן